טובה

בן

ארי אמנת זכויות הילד חלה על כל ילד, אשר על-פי הגדרתה הינו "יציר אנוש מתחת לגיל שמונה עשרה, בלתי אם נקבע גיל הבגרות קודם לכן על-פי הדין החל על הילד" (סעיף 1 לאמנה), אשר נמצא בתחום השיפוט של המדינה (סעיף 2 לאמנה). כל ילדה וילד זכאים לזכויות המוענקות להם-בשונה מהמבוגרים, אלא שלכל זכות גבול ברור, והוא זכותו של האחר. על המורה כבוגרת מוטלת אחריות רבה יותר מבחינה חינוכית-אזרחית. התלמידים נתונים למרותם של המורים וההנהלה. אין שוויון מעמדי, אך יש וצריך להיות כבוד הדדי ללא כפיפיות, ועל כן שיח על זכויות הוא שפה חינוכית היררכית ולא אנרכית. אחת

הסמכויות המשמעותיות ביותר של מורות

היא הסמכות לקבוע איזו זכות עדיפה על אחרת, מה יש להעדיף בנסיבות העניין וכיצד יוסבר התהליך בין באי בית הספר. בכך מייצבים את מעמדה של המורה כמובילת הדרך, את ההורה כשותף לדרך ואת התלמיד כאחראי לחברתו.

הקשבה כנה והוגנת לצרכים השונים, תוך התייחסות רלוונטית לתלמידים, תסלול את השביל למימוש זכויותיהם, ואלה יהוו לב ליבו של התהליך המקצועי-אנושי. כך נסייע לתלמידים להתפנות לפיתוח עצמי, לאחריות אישית, חברתית וסביבתית ונביאם להיות דור אזרחי שומר זכויות, נושא באחריות למעשיו ונוטל מחויבויות אזרחיות בחברה דמוקרטית. יום זכויות הילד הוא יום שמח לכולנו ועצוב בו זמנית. שמח, כי החברה האנושית התבגרה והבינה שגם לילדים יש זכויות מעצם היותם בני אדם, ושזכויות אלה מוענקות להם באופן טבעי ולא בחסד. ועצוב, כי לא כולנו מכירים בתועלת האזרחית שבמתן הזכויות והאחריות לילדים, הענקת החירויות, תוך פיתוח מיומנויות ללקיחת מחויבות אזרחית. לזכויות ככלל אין קיום, אלא ביחס לקהילה ולחברה שהאדם חי בה. זכויות הילדים לא יושגו כל עוד לחלק מצוותי החינוך יחסר הידע להטמעה ויישום אמנת זכויות הילד באמצעות תרבות חיים המאפשרת כבוד משמעותי ואמיתי בין צוותי החינוך, ההורים והילדים. מחויבות המדינה להפיץ את אמנת זכויות הילד/ה וחוק זכויות התלמיד/ה, ללמד ולהסביר על זכויות הילד בסביבת חייו ויחסי הגומלין הנדרשים, לחנך לאחריות כלפי הזולת, להובילם למציאות חיים המכבדת כל אדם בחברה אזרחית. מדיניות דמוקרטית משלבת בין אינטרסים ורצונות, אבל מושתתת על בסיס רחב של זכויות אדם. במדינות נאורות מושם דגש מיוחד על יישום אמנת זכויות הילד במערכות השלטון השונות. כדברי השופט חשין:

"בעיצוב האינטרס של הקטין מעמידים אנו עצמנו במקומו, ומגופו הקטן משקיפים אנו על העולם ועושים ליצירת האינטרסים שלו". לכל אחת ואחד יש זכות לקדם את האינטרסים שלו באמצעים הוגנים כל עוד אף ילד/ה לא נפגע/ת, והאינטרס הבולט שלנו כאן, להאיר בזרקור ממוקד שהתלמידים והעתיד שלהם בידיים שלנו כעת... ואנחנו כחברה בידיים שלהם בעתיד הנראה לעין! לכן נדרשים אנו לחנך לאחריות מרובה הנגזרת מהזכויות לעצמנו ולאחרים. תכונת הפגיעות היא תכונה אנושית משותפת, שבגינה נתבעים אנו לכבוד האדם באשר הוא. בני האדם עלולים להרגיש מושפלים באופנים שונים, והשפלה היא מדד לפגיעות. מהסקר אנו למדים שהתייחסות המורות והתלמידים עשויה להיות סובייקטיבית, תלוית תרבות ופגיעה, וסביר להניח שמבלי שהתכוונו לכך מלתחילה. מתן מענה למכלול הצרכים ושמירה על הזכויות כולן הוא המפתח לקידומם של התלמידים. כל ניסיון לבודד את מרכיבי אישיותם ולטפל בהם בנפרד נדון לכישלון. תלמיד שזכותו לתרבות נפגעת בבית הספר, למשל, יתקשה בלימודים; תלמידים שחשים פגיעה בכבודם יתקשו לפתח עמדה מכבדת כלפי אחרים. כפי שאמרה כב' השופטת סביונה רוטלוי: "הענקת זכויות לילדים תיתן להם את הכבוד שהם ראויים לו ואף תחנך אותם להעניק כבוד לאחרים". מדד זה מרחיב את התייחסותנו המשתנה, כאנשי חינוך, לאירועים השונים, תוך בדיקתם לעומק, למיד ת צוות והסקת מסקנות שלעיתים מובילות גם לשינוי גישה. אני מקיימת מיוזמתי דיונים רבים מעין אלו בבתי הספר בארץ, בנוכחות כל נציגי בית הספר והפיקוח הכולל – במטרה להתבונן בסוגיות שעולות מנקודת מבטו של הילד, ללמוד ביחד את רובדי האירוע ולהגיע להבנות משותפות ושיקום מערכות היחסים מחדש. לרוב התוצאות מובילות להסכמה משותפת עם ההורים, להצלחת התלמידים, להאדרת צוותי החינוך ושותפות חינוכית משמעותית לנוכחים. כאנשי חינוך, אנו יודעים לתעל רגשות של מצוקה ולסייע לתלמידים במצוקתם, לשמוע את מה שלא נאמר ולהבין את הפרטים השוליים לכאורה. למדנו מהסקר על התייחסותם המשתנה של המורות והתלמידים לפגיעה ו/או אלימות כלפיהם. באמנה, כמו בחוק, הזכות לכבוד היא למורה ולתלמיד/ה. על כן יזם שר החינוך תקנות מחמירות בנושא וונדליזם ואלימות פיזית, בד בבד עם תוכניות חינוכיות המעצבות אזרחות אחראית, והכשרות מיוחדות לצוותי מורים, יועצות ומנהלים. התוכניות החינוכיות מוכיחות את עצמן בירידת מפלס האלימות. למשל, תוכנית שנבנתה עם הסנגוריה הציבורית לנוער. מעל 3 0 אלף תלמידים בחינוך העל יסודי למדו בסדנאות על תהליכים משמעותיים למניעת אירועי אלימות שונים ועל זכויותיהם בהליך הפלילי, כדי להביאם למודעות שהאלימות תביא לרישום פלילי בלתי הפיך וזו צומת חיים שלא ניתן לחזור ממנה ותשנה מהותית את תוכניותיהם בהווה ולעתיד הקרוב. כדי להשתית תרבות חיים הרואה בילדים אזרחים שווי זכויות, חובה עלינו לדעת את עקרונותיה של אמנת זכויות הילד ופרשנויותיה ולקחת אחריות אישית לכל אמירה והתנהגות. תהליך חינוכי כזה לא יצריך אותנו לחנך בעטיים של תופעות שליליות, אלא יפתח קוד התנהגותי מכבד, ברור ודרכי אכיפה לכל באי בית הספר והקהילה. מניסיוני בעשור האחרון, תהליך כזה ימנע משמעותית את ההתעסקות באלימות ויחליף אותה ברובה בקביעת סדר חברתי ראוי. מסקנה נוספת מהסקר היא שיש מודעות מתפתחת לזכויות הילד/ה. וככל שהציבור ער יותר לזכויות הילד/ה ולחינוך לאחריות כן ירבו השאלות ויימצאו הדרכים הראויות למימושם. אנו, נשות החינוך, נמשיך במלאכת החינוך מלאת הסיפוק בנאמנות. על מנת שזכויות יתפקדו כראוי, לא די שהן יחוקקו בחוק ובהפצת המידע על קיומן, לא די אף בהפצת נוהלים המכוונים לדרכי מימושן. הן זקוקות לתרבות תומכת-זכויות בכל מסגרת חינוכית, שבה כל הצדדים מכירים בתועלת ההדדית ובערך המוסרי שבמתן זכויות. הן זקוקות לתהליכים מסודרים של דיאלוג ובניית הסכמות ולמנגנונים בוררים ומאזנים במקרים של התנגשויות. א מרה מנהלת מחוז תל אביב: "ראוי להסב את תשומת ליבם של התלמידים למעמדם של הילדים בישראל, ביחס לילדים רבים אחרים בעולם, ומתוך כך לעורר בהם גאווה לאומית לצד אמפתיה ושותפות גורל עם ילדים שלא זכו להיוולד במדינות מפותחות". מבקשת להודות ל מורות, מנהלי בית הספר והמפקחים על

החשיבה המשותפת.