עקרון אי־האפליה מבקש להבטיח שזכויות ילדים יחולו על כל ילד וילדה. הוא מזמין אותנו לבחון לא רק את הזכויות הכתובות, אלא גם את האופן שבו ילדים מקבלים הזדמנויות, יחס, הגנה ואפשרות להשתתף בחברה ובמערכת החינוך.

הזכות לשוויון

שוויון אינו מחייב שכל הילדים יקבלו תמיד בדיוק אותו דבר. לעיתים נדרשת התאמה לצרכים שונים כדי לאפשר לכל ילד וילדה להשתתף, ללמוד ולהתפתח. השאלה המרכזית היא האם השוני ביחס מוצדק ומקדם זכויות, או שהוא יוצר הדרה ופגיעה.

איסור אפליה

אפליה יכולה להתבטא ביחס פוגע, בהדרה או במניעת הזדמנות בשל מאפיין של האדם או הקבוצה שאליה הוא משתייך. העיסוק בנושא כולל שאלות של מוצא, דת, מין, מוגבלות, נטייה מינית, זהות מגדרית ומאפיינים נוספים העלולים לשמש בסיס ליחס מפלה.

שאלות מרכזיות

• מתי יחס שונה הוא התאמה מוצדקת ומתי הוא הופך לאפליה?
• כיצד דעות קדומות משפיעות על היחס לילדים ולקבוצות שונות?
• מה מאפשר לילדים בעלי צרכים ויכולות שונות להשתתף באופן שוויוני?
• כיצד ניתן לזהות הדרה ולפעול נגדה?

שוויון והכלה של ילדים עם מוגבלויות

הזכות לשוויון קשורה גם ליכולתם של ילדים עם מוגבלויות להשתתף באופן מלא בחינוך ובחברה. נגישות, התאמות והסרת חסמים הן דרכים מעשיות להפוך את עקרון השוויון להזדמנות ממשית להשתתפות ולהתפתחות.

שוויון במרחב החינוכי

בית הספר הוא אחד המקומות המרכזיים שבהם ילדים פוגשים שונות ולומדים לחיות בחברה משותפת. אפשר להעמיק בנושא באמצעות יחידות העוסקות בהגנה מפני אפליה, בשוויון זכויות לבעלי מוגבלויות ובקבלה וסובלנות.